הכוורת – את הכוורת לא כדאי להניח על הקרקע בשטח מכיוון שבקרקע יש פטריות שגורמות לרקבון העץ במשך הזמן, לכן הכי טוב להניח את הכוורת על בלוקים או צמיגים, עדיפות לבלוקים, זה גם מגן על הכוורת ממים, בנוסף לא כדאי להניח את הכוורות על מתקני ברזל מכיוון שהכוורת משנה את המשקל שלה בגלל תוספת הדבש שהדבורים מביאים לכוורת והברזל יכול להתעקם, גם נח יותר לעבוד מול הכוורת ולא עם גישה מהצד בלבד שחסומה עם ברזל.
רצוי שהכוורת תהיה בצבע בהיר שהיא לא תתחמם בקיץ, בצביעה מקצועית של כוורת, צריך לעשות שכבה ראשונה שמן איטום 120, כמו שמן פשתן רק פחות ריח, אחרי זה צבע סינטטי על בסיס שמן (צבע יסוד לעץ), ואחרי זה פוליאור על בסיס שמן, את החלקים הפנימיים אנחנו לא צובעים, אלא רק את החלקים הקיצוניים, את המאכילה טובלים בדונג וזה הופך אותה לאטומה למים, מכיוון שכאשר שמים תמיסת סוכר, לא רוצים שהתמיסה תיספג בעץ לכן הדינוג עצמו מאפשר לשים במאכילה תמיסה שהיא לא תספג בעץ.
קיימות גם כוורות מסוג פוליסטרן יצוקות כיחידה אחת, דומות לקלקר אך זה לא קלקר הם חזקות ובעלות פתחי אוורור, בנוסף הם יותר קלות (שזה גם קצת חסרון, יכולות ליפול) ומבודדות טוב יותר, החומר עצמו רגיש יותר לאש העלות דומה לכוורת רגילה
דבורית – יש להבדיל בין כוורת לבין דבורית, דבורית היא החלק החי בלבד ואילו הכוורת מכילה את כל החלקים כולל החלק החי
המסגרות בכוורת – המסגרות תלויות בעזרת זיזים בתוך הכוורת והם לא מגיעות לרצפה, החלל נועד שהם יוכלו לנקות את הכוורת ולהוציא ממנה שאריות של לכלוך ואויבים, המסגרת עשויה מעץ לרוב ועליו מדביקים לוח של דונג שנקרא שעווית, את השעווית מניחים בחריץ ומלחימים אותה לחוטים בעזרת מכשיר שמזרים זרם נמוך של חשמל – 12 וולט, כאשר החוט מתחמם הוא מתיך קצת את הדונג, הדונג שוקע לתוך חוטי הברזל נדבק ונשאר שם, יש להזהר לא לחכות יותר מדי כי הדונג יעבור לצד השני של החוט.
הדבורים בונים משתי הצדדים של הדונג, והחוטים צריכים להיות מתוחים היטב בכדי שהם יהיו ישרים וידבקו טוב לשעווית, אם החוט “מנגן” כמו מיתר אז הוא מתוח.
מאכילה עליונה – לכוורת הסטנדרטית יש עשר חלות ועל זה יש מאכילה, המאכילה כשמה כן הוא להאכיל את הדבורית, בזמנים מסוימים שמים תמיסה על המאכילה שהדבורים יבואו מהכוורת ויגיעו למאכילה, בנוסף המאכילה משמשת כשכבת בידוד בימים חמים מהשמש הקופחת
מאכילה פנימית – היא מאכילה שתולים בתוך הכוורת במקום אחת החלות, הבעיה איתה שמוותרים על הבידוד של מאכילה חיצונית (עליונה) מפסידים מקום של חלה, וזה גם פחות נח, לכן מאכילה עליונה עדיפה.
גג הכוורת – על המאכילה החיצונית יש את התקרה (גג טלסקופי) הוא מתלבש וסוגר את הכוורת.
רשת הנימן (רשת חיסום) – נועדה להפריד בין הקומות כך שהמלכה תשאר בקומה התחתונה ולא תוכל לעלות לקומה מעליה ולהטיל שם ביצים, לכן קומת הבסיס תהיה קומת הקן, והקומה העליונה תשמש לאגירת דבש.
פורטר – תקרה מיוחדת ששמים על קומה והיא משמשת כמעבר חד כיווני של דבורים למטה, (לכוון המלכה) קח שהקומה העליונה תתנקה מדבורים.
מסמרי נדידה – הם מסמרים שנועדו למסמר את הרצפה לקומה שכאשר מזיזים את הכוורת היא לא תתפרק.
מסלסל חוטים – מכשיר שמאפשר למתוח חוטים בחלה בלי לפתוח את המסמרים.
מכוור – (מהמילה כוורת) הכלי שימושי ביותר של הכוורן, צד אחד הוא חד והוא עוזר להפריד בין הקומות, מכוור מסוג J עוזר להפריד בין הקומות.
מזלג רדיה – נועד לפתוח את החתימות של החלות לפני שרודים אותם במכונת הרדיה.
סכין רדיה – גם הוא נועד לפתוח את החתימות אבל הוא חייב להיות חם, יש בו גוף חימום חשמלי שמחמם את הסכין.
מדף או מעשן, (באנגלית smoker) עושה עשן, ההמצאה הראשונה בתחום הדבורים היתה שגילו שעשן מרתיע את הדבורים ומקל על העבודה איתם כי הם לא תוקפות. בעזרת המעשן מזרימים אוויר שמלבה את העשן והדבורים לא עוקצות בזכות העשן.
מסווה – הוא למעשה הרשת בבגד שמאפשר לנו לראות ומגן על הפנים שלנו מעקיצות הדבורים.
חולצה או סרבל – מגנים על הכוורן מעקיצות הדבורים, וכן גם כפפות.