בנוסף לתקשורת כימית (פרומונים) יש גם תקשורת אחרת של הדבורים, קוראים לה שפת הריקודים, תארו לכם דבורה יחידאית כאשר היא מוצאת דבש היא זוכרת את הקו (הכוון לכוורת) ומביאה צוף לכוורת, אבל היא בזבזה הרבה זמן בכדי למצוא את המקום, אצל הדבורים החברתיות ישנן דבורות בתפקיד של סיירות שכל תפקידם הוא לאתר את המזון לחזור לכוורת ולספר לכולם – בכוון זה וזה יש מקור צוף\אבקה חדשה תעופו לשם, הרי הפריחה בשטח היא לא נמשכת לעד, הפריחה נגמרת ולא נשאר שם מקום חדש, במקום שכולם יצאו ויחפשו מקום חדש, סיירת אחת שגילתה מגלה לכולם, היתרון: לא כולם צריך לבזבז זמן ואנרגיה בחיפושים ושנית המקור החדש, גם הוא מוגבל בזמן פריחה, לכן ככל שמגלים אותו מוקדם יותר הכוורת מרוויחה יותר דבש שהיה נגמר אם היו מגלים אותו מאוחר יותר, לכן השיטה זו שאחד מוצא ומודיע לכולם וכולם באים בבת אחת היא יעילה ביותר.
איך הדבורים מעבירות את המידע, אפשר לשים בחוץ צלחת עם תמיסת סוכר, ברגע שדבורה אחת מגלה את זה, תוך שעה כל הצלחת מלאה דבורים.
כדי להודיע הדבורים משתמשים בכוון ומרחק, (ווקטור) בכדי להתייחס לכוון צריך נקודת מוצא יחסית, והנקודה הזו היא השמש, או יותר נכון הצל של השמש, השמש לא עומדת במרכז השמיים, ותמיד בצד יש צל, הדבורה עושה ריקוד דמוי שמונה, שכאילו מקיף את הכוורת במרכז, כאשר היא מגיעה לנקודה היחסית שהיא רוצה להראות ששם יש את מקור הצוף, היא מנענעת חזק את הבטן יותר מהרגיל, הדבורים עוקבות אחריה עם המחושים, מרגישות את התנועה, הם יוצאות מהכוורת, ויודעות לאן ללכת, ושהן חוזרות גם הם משתפות את הריקוד עם אחרות בכדי שעוד דבורים יצאו לכוון ויביאו את הצוף.
בנוסף הדבורה משתפת את הדבורים האחרים בצוף שהיא הביאה, העברת המזון הזו נקראת טרופולקסיס והיא עוזרת לדבורים לאתר את השדה החדש שגילו על פי הטעם והריח של המזון שהיא קיבלה.
את המרחק היא מעבירה על פי כמות הזמן שלוקח לה להשלים את השמונה, ככל שהמרחק יותר קצר ייקח לה פחות זמן להשלים את השמונה.
הריקודים נעשים בתוך הכוורת כאשר אין אור ובכוון אנכי, זאת אומרת על החלות, בשונה מהתעופה האופקית, כיצד אם כן נקבע איפה השמש, התשובה היא שהשמש תהיה בכוון העליון של הריקוד, זאת אומרת בחלק העליון של החלה, אם היא מסמנת לכוון מעלה אז הם עפים לכוון השמש, ואילו אם הריקוד הוא למטה הוא נגד השמש, והנקודה או הזווית בה היא מנענעת את גופה חזק ביחס למעלה או למטה מייצגת את הכוון, ברגע שמקור המזון מתדלדל פחות ופחות דבורים מבצעות את הריקוד הזה, עד שלבסוף אף דבורה לא מבצעת אותו ואף אחת לא יוצאת לשם, הטכניקה הזו מכוונת את כח העבודה של הדבורים בצורה אפקטיבית. אלמלא השיטה הזו, הם היו צריכים לסרוק שטח ענק של מרחק.
במידה ומקור המזון הוא קרוב מאוד (עד מאה מטר) הדבורים מבצעות ריקוד אחר, קצר יותר ופשוט יותר שנקרא ריקוד העיגולים, היא הולכת וחוזרת בכוון מסוים במהירות, ולמעשה היא אומרת תלכו ותמצאו, יש פה באזור ממש קרוב.
חלק קטן בלבד של הדבורים הולך לחפש מים, רובם הולכים לחפש צוף ואבקה, ובדרך כלל מקורות המים הם קבועים, כך שרוב הסיכויים שהריקוד נועד למצוא רק מזון ולא מים.
הריקודים הנ"ל נעשים לרוב בחודשים שמחפשים יותר מזון והפריחה חלשה, כאשר הפריחה חזקה יותר, קל לדבורים למצוא את המזון והם פחות צריכים להיעזר בריקודים.