סוגי דבורת הדבש

הדבורה היא רחק, במחלקת החרקים, במחלקת החרקים יש כ- 33 חרקים, למשל חיפושיות, זבובים, חגבים, כינים ועוד אחת הסדרות בממלכה זו היא דבורנים הסדרה נקראת בלטינית, אימנאופטרה, Hymenoptera (כנפיים שקופות) גם לזבובים יש כנפיים שקופות אבל הזבובים נקראים דיפטרה Diptera, (שתי כנפיים) בשעה שהדבורנים הם אימנ-אופטרה (ארבע כנפיים, אופטרה = כנפיים)

בסדרת הדבורנים, יש משפחה בשם דבורים, ובתוך המשפחה הזו יש סוג Apis (סוג=אפיס) בשם דבורת הדבש.

קיימים 4 סוגים עיקריים של דבורת הדבש, כולם בונים חלות עם תאים משושיים, הם רב שנתיים והם אוהבים דבש.

אפיס מליפרה (דבורת הדבש  המערבית)

הראשונה זה אפיס מליפרה Apis mellifera (דבורת הדבש  המערבית) קיימת בארץ, בארופה ובאפריקה ובאופן לא טבעי היא קיימת בכל העולם לאחר שבני האדם – מתיישבים העבירו אותה מעבר לאוקיינוס למשל באוסטרליה ואמריקה

אפיס דורזטה (דבורת הדבש הענקית)

מין נוסף שלא קיים באזור הארץ אפיס דורזטה (דבורת הדבש הענקית) קיימת למשל בהודו, הפועלת היא בגודל של המלכה הרגילה בדבורת הדבש המערבית.

אפיס טרנה דבורת הדבש הקטנה-ההודית

אפיס טרנה דבורת הדבש הקטנה-ההודית, מייצרים ממנה דבש במזרח הרוק.

אפיס פלוראה

אפיס פלוראה, דבורת הדבש הננסית, היא קטנה, בשנים האחרונות היא התפשטה מאזור הודו מערבה, עברה לתימן ומשם לים סוף ואף הגיעה לאילת, היא שורדת בטבע באזור החם והמדברי, יש לה קינים קטנים, ותאים משושים קטנים, לא ידועה על סכנה ממשית מהדבורים האלו לדבורים שבארץ.

לאפיס מליפרה יש גם תת מינים, היא התפתחה מאזור צפון אפריקה, והתפשטה לאזור אפריקה וחלק מאסיה, בכל מקום שהיא הגיעה היא מצאה תנאי מחיה אחרים והיא התאימה את עצמה לאותם מקומות וכך נוצרו תת מיניים, למשל:

אפיס מליפרה ימאניקה (מתימן)

אפיס מליפרה רגורסטיקה (מאיטליה).

אפיס מליפרה סיריאטה (סוריה) הדבורה המקומית שהיתה פה בארץ ישראל ובאזור.

אפיס מליפרה מליפרה דבורת הדבש המערבית ממערב ארופה אזור גרמניה, דנמרק, היא שחורה וגדולה יותר.

אפיס מליפרה קריולי (מיוגוסלביה).

אפיס מליפרה אנטוליקה (מטורקיה).

אפיס מליפרה מדה (מפרס).

אפיס מליפרה למרקין (ממצרים) נקראת על שם האיש שגילה אותה

כל המינים שצוינו הם אפיס מליפרה – תת מינים של דבורת הדבש המערבית.

בארץ היתה בעבר הדבורה הסורית (אפיס מליפרה סיריאטה) אבל היתה בעיה איתה, היא נורא עוקצנית, קשה לעבוד איתה והיא משתוללת, יש לה נטיה להתנחלויות, והקינים שלה קטנים יותר, לעומתה המתיישבים ראו שהאיטלקית היא יותר רגועה, וקל לעבוד איתה, פחות מתנחלת וגם היא מאזור הים התיכון, הם הביאו מלכות מופרות עם ביצים והם יצרו דבוריות והכל היה בסדר התנאים התאימו לה, אולם שהתפתח דור שני, המלכות הופרו עם הזכרים המקומיים – הסורים, והצאצאים יצאו שוב בחלקם רגזניים אז שוב הביאו שנה אחרי שנה מלכות מופרות שקטות מגרמניה ולאט לאט התרבתה האוכלוסיה והתייצבה זה נקרא הכלאת חיקה.

קיימות גם סכנות בהכלאות של זנים מאזורים שונים, מקרה ידוע הוא על חוקר בעל שם ברזיל שהביא דבורים מאפריקה כי הוא חיפש דבורת דבש מתת מין באותו קו רוחב טרופי של ברזיל, והוא שם אותם בכוורות, ושם מחסומים בכוורת שהם לא יכולים לצאת, קרה מקרה וברחו כמה מלכות עם נחיל והתפשטו בג'ונגל של ברזיל ויצרו זן מאוד מסוכן, שהורג אנשים ואף סוסים, הם התפשטו בכל האזור הגיעו לוונצואלה ויצרו נזקים אדירים.